תומר מרגיש שאין לו מקום

כאשר תומר (שם בדוי) הגיע אלי לטיפול, גיליתי בחור רציני, דייקן ומשימתי. הוא בשנות ה-30 לחייו והיה לו חשוב להבין ולפתור את התחושה הזו שמלווה אותו ומעיקה עליו. תומר מרגיש שאין לו מקום. כשאני מבררת מה הכוונה ב"מקום", הוא מסביר שהוא לא ממש מרגיש שייך, לא מרגיש חלק וזה גורם לו לתחושה רעה, חוסר סיפוק, עצבות. הוא נותן לי דוגמא ומספר על עבודתו. הוא מרגיש בעבודה שיש לו הרבה מה לתת, הוא עובד קשה, אבל ההרגשה לא משתנה.

בעבודתו, הוא בדרך כלל מדווח ועובד רק תחת מנהל אחד. היחסים בינו ובין המנהל היו טובים, הוא הרגיש שהמנהל סומך עליו. תומר ניהל את עצמו ועמד בכל היעדים שניתנו לו, זה נתן לו תחושה טובה. בחודשים האחרונים, עקב פרויקט ארוך טווח ומשמעותי שניתן לחברה, הוא צורף למספר עובדים ונדרש לעבודת צוות. תומר לא מרגיש חלק מהצוות, אינו מרגיש שמכירים בתרומתו. נראה לו שלמנהל שעומד בראש הצוות אין ידע רחב יותר בתחום ותומר חושב שהוא יכול היה לבצע את העבודה טוב יותר בעצמו.

המצוקה שעולה מדבריו של תומר, מצוקה שהופיעה כאשר הפסיק להיות עצמאי בעבודתו והפך להיות חלק מצוות וכפוף למנהל בודק ומנטר, מביאה אותי לשער כי התחושה שתומר מתאר אינה זרה לו וישנה סבירות גבוהה שהרגיש גם בעבר שאין לו מקום. תומר ואני בודקים יחד את התחושה הזו ואת משמעותה עבורו. במהלך הפגישות אנחנו מדברים על ההווה, על העבר ומטיילים בין זכרונות ילדות.

תומר הוא הילד השני מבין שלושה אחים. אחיו הבכור גדול ממנו בשנה וחצי, האח הצעיר קטן ממנו בשלוש שנים. בראייה של תומר, יש משמעות למי הוא הבכור. הבכור בעיניו, זה הילד חשוב, הראשון, היודע, המסוגל, האחראי. בתפיסה של תומר, אין מקום למקום השני. אם אתה השני, אתה לא בעל כל אותן תכונות שכל כך חשוב לתומר להיות. על מנת להרגיש שייך ובעל ערך גבוה, עליו להוכיח שהוא ה"בכור". מכיוון שתומר תופס כך את מושג הבכורה, הוא היה עסוק, באופן לא מודע, מאז ילדותו להוכיח שהוא כמו הבכור. כל מה שאחיו ידע ויכול היה לעשות, גם תומר הרגיש שהוא יכול ויודע. הוא בדיוק כמו הבכור, הראשון ורק במקרה הוא נולד השני. תומר מתאר איך תמיד הפריע לו שהוריו ביקשו מאחיו הבכור לשמור על האחים הקטנים (עליו ועל האח הצעיר) ולא נתנו לו את המשימה. הפריע לו שכאשר הוא ואחיו הבכור היו יורדים יחד למכולת, אחיו היה אחראי על הכסף ועל הקנייה. תומר הרגיש שההורים לא ראו אותו. לא ראו עד כמה הוא גם יכול ומסוגל וגם די בכור בעצמו.

כמו כל אחד, תומר פיתח את סגנון החיים שלו (מה שמכונה גם, אישיות) בילדות המוקדמת. תומר הביט על הסביבה הקרובה, המשפחה, כדי להתחיל לגבש את סגנון חייו. הוא הניח הנחות על עצמו ועל האחרים דרך התבוננות ומתן פרשנות למה שהוא רואה. למשל, תומר ראה אח בכור שסומכים עליו, מתייחסים אליו כבוגר, מקשיבים לדעתו והוא הסיק מכך שמשתלם ביותר להיות אדם כזה שאחרים זקוקים לו, שיש בידיו להועיל, שדעתו נחשבת, מכיוון שאדם כזה מקבל תגובות אוהדות מהסביבה, אהבה וקבלה. באופן בלתי מודע תומר החל לאמץ התנהגויות שיביאו אותו אל המטרה, להיות משמעותי, אחראי, ובעל ערך. ומה הבעיה בלהיות אדם מועיל ואחראי? אין שום בעיה, נהפוך הוא. הבעיה מתחילה כאשר תחושת הערך העצמי הופכת להיות תלויה בדבר. למשל, כאשר תומר מניח שיאהבו אותו רק אם הוא יהיה במקום הראשון, שתמיד כדאי לו להיות זה שמחליט אחרת הוא לא שווה, שיש לו ערך רק כאשר הוא מוביל, שאם מקשיבים לדעתו זה אומר שסומכים עליו ואם לא - זה אומר שלא מאמינים בו. באופן שהוא אינו מודע לו, מחשבות אלה כבר אינן משרתות ומקדמות את תומר אלא מעכבות ופוגעות בו והטיפול הוא הזדמנות לבחון זאת ולראות איך ניתן לפעול אחרת.

בעיניו של תומר, יש לו מקום ברור. זה המקום של זה שבראש, הראשון, המוביל, האחראי, היציב, זה שניתן לסמוך עליו. מאז ועד היום, כאשר הוא נמצא בסיטואציה בה הוא המנהיג, האחראי, העצמאי, הוא פורח וערכו בעיני עצמו עולה. הוא מרגיש תורם ושייך. כל סיטואציה שאינה מאפשרת לו להרגיש כך (לא שומעים בדעתו / בעצתו, הוא אינו המוביל, מישהו מביע ידע יותר משלו) גורמת לו להרגיש שהוא אינו משמעותי, שאין לו ערך ושאין לו מקום. ובמציאות, יש זמן להוביל ויש זמן לשתף פעולה, נדרשת גמישות. המציאות לעיתים דורשת כישורים של "בכור" ולפעמים זקוקים לך דווקא כתומך, כילד שני.

הטיפול הוא הזדמנות לבחון דפוסים מהילדות שהשתרשו, התנהגויות או דפוסי חשיבה שכיום הופכים את החיים לקשים יותר, ולגלות כיצד אפשר גם אחרת.

אם תרצו לדבר איתי על מה שקראתם, להתייעץ בנושא זה או בכל נושא אחר אתם מוזמנים לפנות אליי: עינת זילברמן, פסיכותרפיסטית 050-7321143

* "תומר" הינו דמות פיקטיבית המבוססת על נסיון המטפלת עם מקרים דומים.

*חשוב לציין כי זיהוי הקושי והגדרת תחושת חוסר השייכות במקרה של תומר תואמת ספציפית את המקרה של תומר ואת הנתונים המשפחתיים והאישיים איתם הגיע. אין בניתוח המקרה של תומר כדי להעיד על אדם אחר, גם אם הוא נתקל בבעיה דומה.