מה אני חושב על עצמי? (ואיפה זה מתחיל)

מה אני חושב על עצמי? מה הן החוזקות שלי? החולשות שלי? איזה אדם אני? מהו הדימוי העצמי שלי?

תאוריית הפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר, מצביעה על עשר השנים הראשונות בילדות כשנים קריטיות לגיבוש הדימוי העצמי. הילד מגיע לעולם, למשפחתו, עם נתונים מולדים כמו מגדר, מראה חיצוני, טמפרמנט. בתוך משפחתו הילד לומד לתת לנתונים אלה משמעות ופרשנות (מה נחשב יפה, כמה רצוי להיחשב יפה, מה ערכו של ילד שקט מול ילד חסר מנוחה, האם יש מגדר ששווה יותר מהאחר). בבית בו הילד גדל ישנם גורמים נוספים שישפיעו כיצד הוא יתפוש את עצמו, גורמים כמו היחסים עם ההורים, סגנון ההורות, האווירה בבית והמרכזיים מבניהם הם מיקום הילד במערך האחים (בכור / אמצעי / צעיר או ילד יחיד) והמקום שהוא לוקח לעצמו או שניתן לו. כאשר מדברים על מיקום, מדובר על נתון אובייקטיבי, אף אחד לא בוחר להיוולד כילד בכור או צעיר, או האם יגדל כילד יחיד או למשפחה מרובת ילדים, האם יהיה לו אח גדול או אחות. מבלי לשים לב, למיקום ישנה השפעה על הדרך שבה ההורים מגדלים את הילד, לדוגמא – חרדת ההורים מגידול ילדם הבכור שונה מאשר זהו הילד השלישי או הרביעי באותה משפחה. ישנן משפחות בהן לילד הבכור יש משמעות מיוחדת, והמיקום כילד בכור מזכה בתשומת לב יתרה, התייחסות מיוחדת. פעמים רבות נלווית לתפקיד הבכור אחריות וסמכות על יתר האחים. מילוי התפקיד או חוסר מילויו, עמידה או חוסר עמידה בציפיות, תופסות חלק משמעותי בעיצוב הדימוי העצמי. באופן דומה, ישנן התייחסויות או ציפיות שבדרך כלל מופיעות בהקשר לילד האמצעי, הצעיר או היחיד שמשפיעות הן על הילד והן על אחיו. ישנן אמירות מוכרות כמו: תוותר לאח שלך הקטן, הוא הכי קטן שלי וקשה לו לשחרר, כשהגדול היה בגילו הוא נראה לי גדול ועכשיו הוא נראה לי כזה קטן, למה שלא תתנהג כמו אחיך? אחותך הקטנה כבר בוגרת יותר ממך, הוא היחיד שלי ואני חייבת לשמור עליו. כל אחת מאמירות אלה שולחת מסר אל הילד, גם מבלי להתכוון. מסר שאתה קטן / גדול / יכול / מסוגל / לא מספיק טוב ועוד. החיים לצד האחים או כילד יחיד, מהווים כמיקרו קוסמוס לחיים עצמם. כמו העולם בחוץ, גם במשפחה, כל אחד מהאחים תופס מקום בדרכו שלו, דרך פיתוח התנהגות מסוימת, קשר עם האחרים, תחביב, פיתוח כישרון, תפקוד לימודי וחברתי.

מה זה אומר לתפוס מקום? הכוונה לקבלת תחושת שייכות, לדרך בה אני משתייך למשפחה, כיצד אני פועל כדי להרגיש חלק, כדי להרגיש אהוב, נחוץ, רצוי. האם הדרך שלי היא בעזרת עזרה לאחרים? להיות זה שיכולים לסמוך עליו, הבוגר, המבין, או זה שצריכים לדאוג לו? שצריכים לטפל בו, שצריכים להיות סביבו כל הזמן או דרך זה שאני מסתדר לבד? לא עושה בעיות, "הילד הטוב", או דווקא זה שמסתבך כל היום בצרות? אולי דרך זה שאני מעיר לאחרים על מה הם לא היו בסדר? מספר הדרכים להשתייך הן רבות ויצירתיות עד מאוד. אם נבקש מהאחים או ההורים לאפיין במילה או במשפט את אחיהם / ילדם, הם יידעו לזקק ולומר די בקלות מה הוא הדבר הזה. הוא ה"חכם", "הספורטאית", "זאת שעושה בעיות", "זה שמקבל כל מה שהוא רוצה", "התלמיד הטוב", "החברותי", "המצחיקה", "זאת עם הלב הגדול", "הרגיש", "זה שהכל הולך לו בקלות", "המקסים" ועוד ועוד. נזכור שהמקום שהילד תופס אינו שרירותי, הוא מושפע מהמיקום האובייקטיבי במערך המשפחתי, הקשר עם ההורים, הנורמות בבית. לדוגמא, ילד צעיר במשפחה שקיבל ממשפחתו כל ילדותו יחס של קטנצ'יק, הזקוק לעזרה בכל דבר, שלא ניתנה לו הזדמנות לפתח עצמאות, שלא סמכו עליו, עשוי לתפוס את המקום של זה שהנו תלותי וזקוק לעזרה. הוא עשוי לראות את עצמו גם בגיל עשרים כ"קטן" הזקוק לסמכות ואישור האחרים. החיים בתוך המשפחה מלאים במסרים מילוליים ולא מילוליים, חוסר הסכמות וויכוחים (מה שיכול להשפיע על תפישת הילד את עצמו - האם אני אדם שמקשיבים לו? למילה שלי יש ערך? לדעה שלי יש מקום?). יש אתגרים והשוואות, והילד מקשיב, מתבונן, כמו חוקר. אוסף לעצמו רשמים ומסקנות על החיים, על אחרים ועל עצמו. עד גיל עשר ועוד הרבה קודם, הילד מגבש תשובה לשאלה - מי אני? והמסקנות, הן לאו דווקא מסקנות אובייקטיביות, הן אוסף של פרשנויות סובייקטיביות למצבים ולחוויות (בעיקר בתוך המשפחה הגרעינית) שהתגבשו לכדי תחושה שאנחנו קוראים לה דימוי עצמי.

במהלך השנים אנחנו צוברים עוד חוויות, אינטראקציות, מתגברים על קשיים, נכשלים, מצליחים, מקבלים מראות נוספות שמשקפות מי אנחנו. אנחנו מרגישים שאנחנו משתנים, מתפתחים ויחד עם זאת, הדימוי העצמי שלנו, הראשוני, זה שיצרנו בגיל הילדות פעמים רבות ממשיך ללוות אותנו ולהשפיע על הדרך בה אנחנו חושבים ועל הדרך בה אנחנו מתנהגים.

ויש סוף טוב, כי דימוי עצמי הוא תחושה, רעיון, מחשבה, הוא לא איבר גוף פנימי. על מחשבות מקטינות אפשר ללמוד לוותר, דימוי עצמי שאינו חיובי ניתן לשנות. אנחנו יכולים להרגיש טוב יותר לגבי עצמינו, להיות גאים, פעילים. עבודה על דימוי עצמי נעשית בטיפול אך לא רק, ישנם מקרים בהם גם השתתפות בקורסים שונים או סדנאות יכולה להביא למודעות ולשינוי.